שלטונה העריץ של אחות בכורה / ענבל לורי

אחים הם בדרך כלל עסק מורכב, אך הודות לבורא עולם שפר עלי מזלי וקיבלתי שניים – צעירים ממני, חכמים עד כאב וטובי לב עד מאוד. אבל בורא עולם לא הסתפק בזה וברוב חסדו גם חסך ממני אחיות! "חסך" אני אומרת, ומרשה לעצמי להתבטא בחריפות, כי רק בת יחידה ובכורה שכמותי יודעת מה היא הגמוניה נקבית שלא מאיימת עליה אף זבת חוטם אחרת שמשתמשת לה בברביות, בגרביונים או בסיכות לשיער (אם יש לה בכלל).
ואכן ממקום מושבי הרם והנישא, בריכוזיות שלטונית שלא הייתה מביישת משטרים אפלים, בקשיחות גחמתית ואפס טולרנטיות לחושבים אחרת, ניהלתי את ילדותי, את גיל ההתבגרות שלי ואפילו את שירותי הצבאי.
אחיי האוהבים קיבלו את משחקי העריץ שלי בחיבה מסוימת. בהתחלה היו כמובן עימותים: אחי האמצעי ואני ניהלנו מערכות עקובות מדם וקברנו חללים רבים, אך בסופו של דבר הגענו אל עמק השווה – אני המלכה הבלתי מעורערת!!
והוא נותן לי להאמין בזה כל עוד זה הופך אותי לרגועה יותר וכלבתית פחות.

אחי הצעיר, לעומת זאת, סבל פחות מעריצותי. הוא נולד בחודש השישי להריונה של אימי ובמשך 3 חודשים שקל אם בא לו לנשום או שהוא מוותר על הכל ומזדכה עוד לפני שהתחיל.
בסוף, לשמחת כולנו, הוא הלך על האופציה של לחיות. לכן, כשהוא כבר הגיע הביתה לא העזתי לקלגס בו והייתי רכה כמו חמאה על פרנץ' טוסט. אבל עדיין! הבהרתי הלוך והבהר שכאן יש מקבלת החלטות אחת שהיא גם מזל בתולה, אז היא תשמח לדעת מה דעתך בנושאים מסויימים אבל זאת תמיד תישאר רק דעתך!

וכך גדלנו- אוהבים ושונאים, נקרעים מצחוק ובוכים, אחים!

עם הזמן גם דאג כל אחד מאיתנו לפתח אישיות משלו. שונה מאוד אחת מהשניה.
בעוד שאני נאבקת אחת לשבוע לזכור את שמי הפרטי ואת שם המשפחה בשל הרעלת עראק מחממת לב, אחיי אינם נוגעים באלכוהול, שונאים אירועים חברתיים מעל שני אנשים, ובזים לאיבוד הכרה.
בעוד שאני למדתי בניסן נתיב, הרחק מעולם האקדמיה ומסדרונותיו האפלים, אחי האמצעי לא רק שפסע באותם מסדרונות, אלה שעבורו הם לא היו אפלים כלל. האיש סיים בהצטיינות תואר ראשון במשפטים ורק מלעבור על גליון הציונים שלו משהו בי רוצה לנסר לעצמי איזה עורק ראשי – כי למען השם! איך?? איך לומדים את המקצועות האלה מרצונך החופשי ועוד מסיימים בהצטיינות? איך למען האל קמים בוקר בוקר ומתייצבים חייכנים בשיעור "מבוא לשמאות מקרקעין"? מה זה בכלל מקרקעין??

ויש גם אחי הקטן, שמתנהל כאילו האינטרנט הוא הג'ימבורי שלו. בשעה שאני מפחדת להוריד דברים באי מיול מחשש קמאי שזה ידביק אותי במחלות, הוא כבר הספיק לפרוץ לפנטגון פעמים וגם לדאוג שיתפסו מישהו אחר.

לקיצורו של עניין – אין גבול להבדל ואין גבול לשוני. ולחשוב שיצאנו מאותה האימא….

והנה, לפני כשנה, עברתי בוקר אחד ליד פיצוצייה ושם ראיתי את הכותרת מאירת העיניים הבאה: "מחקר חדש קובע – אחים בכורים הם הילדים האינטיליגנטים ביותר במשפחה". בשם מחלקת יחסי הציבור של מעמדי מייד צלצלתי אל אחיי להעמיד אותם על מקומם ולבשר שכעת זה מדעי! לא סתם רדיתי בכם לאורך השנים – יש לי עליונות שכלית!
אחי האמצעי הרים עין עייפה אך סבלנית מהספר "דיני אכיפה ברשויות שומה והגבלות סחר" ומלמל, "אה-אה… כן כן… אני שומע אותך…. מגניב… מזל טוב" ומיד חזר לשקוע בלימודיו (וטוב שכך!- אנחנו בונים עליו שיפרנס את כולנו יום אחד).
אחי הצעיר ענה בחצי קול תוך שהוא בוהה במסך המחשב וגורם לעוד חללית של נאסא לסטות ממסלולה- "כן, כן… אני שומע אותך… מגניב… אני רק הייתי שואל את עצמי מי מימן את המחקר"…

מי מימן את המחקר?
איזו מין שאלה חתרנית זאת?
ברור שאיזו אחות בכורה שמזלה לא שפר עליה כשלי ושנאלצה להתמודד כל חייה עם אחיות מרדניות שלא קיבלו את מרותה ושמו לעצמן למטרה להפיל את הדיקטטורה שלה. ולכן כשכלו כל הקיצין והניצחון נראה רחוק, היא שלפה את נשק יום הדין – מחקר מדעי במימון עצמי! כעת אחיותיה יכולות ללכת לנגב כנאפה בעכו! היא היא החכמה מכולן!

אבל אני? מה לי ולמאמצים המטופשים האלה? אותי חנן האל בשני אחים צעירים, המוכנים לשחק את תפקיד האחראי המבוגר ולתת לי לשגות בשיגעונות גדולות ובהוצאות יצירתיות להורג של עוכרי שלטוני.
אני המלכה וכל עוד אני לא משתוללת עם גובה המיסים הם מוכנים לחיות עם זה.