מילה נשית מילה גברית / אירית בן צור

מילה נשית מילה גברית (הרהורים מנקודת מבטי הנשית)

שפתנו האהובה – העברית, בשונה משפה אהובה אחרת – האנגלית,

מחלקת כל דבר ודבר, מוחשי או מופשט, לנקבה ולזכר.

אדם המגיע לארצנו מארץ דוברת אנגלית, עשוי לתהות,

מדוע המלה מוסיקה למשל, שהיא לא מלה עברית, קיבלה בשפתנו הוויה נשית?

אותו אדם שאיננו תייר, אלא עולה חדש שבא לכאן עם בני משפחתו,

קולט לאחר כמה שנות עברית… חמש ואולי שש,

שאשתו – זוגתו, שתחיה, היא לא סתם אישה, אלא קרן שמש, שלהבת של אש!

לכל מי שנולד פה על ברכי השפה זה ממש ברור,

שהאש היא נשית והגבר הוא הגפרור.

באיזה אופן חולקו שמות העצם לשני המינים? היש איזשהו קוד?

האם באמת האשה היא חידה והגבר הוא סוד?

מדוע הרוח, הנפש והנשמה הן בלשון נקבה?

ואיך זה משפיע על צורת החשיבה, שאף היא נשית במהותה?

על פי השפה העברית יש לנשים נטייה לטוות מחשבות, לתכנן תוכניות ואף לערוך קניות.

לגבר יש פנקס, יש מחשבון, גם כסף וממון… לכן הוא זה שפורע את החשבון!

העולה החדש וגם הישן מבין שאין לו ברירה: במציאות הזאת, הוא חייב להיות עם הרגליים על האדמה!

אך להפתעתו הוא מגלה שהרגל היא נשית, המציאות היא נשית, כך גם האדמה, הקרקע ואפילו הנחלה.

גברים יקרים, אל לכם להכנס ללחץ, למרות שהלחץ הוא מנת חלקכם. אוהבי נדודים אתם, זה הכל!

לכן תמצאו באמתחתכם הר, מדבר, שבילי עפר, סלעים, נקיקים, ואדי, נחל, נהר, אבק וגם חול.

אם ביום מן הימים תרצו להתייצב ולהתיישב… אין בעיה, כל גבר יכול!

יש לכם זרעים ושפע של מים, ברשותכם אוויר, גשם, טל, עננים, ושמיים.

עכשיו… במסגרת הביתית, יש תפקידים שונים לשניים:

האם השפה העברית מגדירה ומפרשת את המצב?

האם היא רומזת לדובריה ולדוברותיה מי אמור להיות בבית, האם או האב?

בית היא מלה זכרית, כך גם המלים סמרטוט, יעה, דלי ומגב.

ולמי שייכת המלה ינקיון ולמי שייך הסדר ? גם הן לשון זכר!

מסתבר שהגבר אחראי על הטיפול בכל חדר וחדר. (לשון זכר)

ומי אמור לפקח על האוכל, על הבישול, על המטבח? הוא או היא? הכל מצלצל כל כך זכרי!

הירגעו, קחו אוויר, גם האשה אחראית במקצת:

לו יש מזלג, לה יש סכין, לו יש מים, ולה להבה, לו יש ספל, לה יש צלחת, לו יש סיר לה יש מחבת.

שיתוף פעולה בין שני המינים במטבח, ממש מתבקש! אין צורך לקחת סיכון כשמתעסקים במים, בסכין ובאש.

ועכשיו נחשו: מכל חדרי הבית ומבין החוץ והפנים, היכן חשה האשה שהיא מלבלבת ופורחת?

והרי התשובה: בספרייה ובמקלחת! גם במרפסת או בגינה, ההנאה שלה מובטחת.

ובל נשכח את המיטה, גם שם היא מסוגלת ליהנות… הנאה מסוג אחר.

את הנקודה הזאת, ראוי לציין, הזכר תמיד זוכר.

האם בנוסף הוא זוכר שלאחר החוויה המשותפת, רצוי להישאר איתה ולא לרוץ ישר למשרד?

זה ברור שחשוב לו המקצוע (לשון זכר), התפקיד (גם זה מלשון זכר) ,וגם המעמד (מלה ממש גברית).

את ההתמכרות הזאת כל אשה מבינה, הרי גם היא מכורה בדרכה שלה: לעבודה (לשון נקבה) וגם למשרה (אותו מגדר).

ואף על פי כן, הזמן שלכם ביחד הוא כל כך יקר!

האין זה מוזר? בנושא הקריירה (מילה נשית) יש לנשים העבריות משימה לא פשוטה:

בשפה האנגלית לשם השוואה, כשמדובר במקצוע או בתפקיד, אין הבדל בין זכר ונקבה:

דירקטור הוא גם מנהל וגם מנהלת, פרזידנט הוא נשיא וגם נשיאה,

פריים מיניסטר הוא ראש וגם ראשת ממשלה (לנו אין בכלל מין כזאת הגדרה).

בשפה העברית ניתן לשים קו נטוי ולכלול את שני המינים יחד, אך ורק בכתיבה.

בדיבור, לעומת זאת, אנחנו מורגלים לדבר בלשונו של האיש,

לכן גברים זוכים להצלחה רבה יותר! את הנתון הזה אי אפשר להכחיש!

אך אל דאגה, הגלגל מסתובב, כך גם כדור הארץ, דבר לא נותר קבוע,

השפה היא נקבית ולכן, נשים תמשכנה להתקדם, לפרוץ את גבולות השפה ולנוע!

גולשים יקרים, אני אצה לי לדרכי הנשית. שמי אירית בן צור, מורה לרקוד, כותבת מלחינה ושחקנית, היוצרת, מופיעה, שרה ומספרת ללא לאות, על השפה היחידה בעולם, בה גברים ונשים מחוללים יחד בזרימה, באחווה ורעות.
הלוואי אמן!!!

רשומה זו פורסמה לראשונה באתר של אירית בן צור, במה לעברית.