אלף נשיקות – מי כתב למי? / עפר גביש

סיפור אלף נשיקות הוא סיפורו של מאהב, לוחם, הרפתקן, ומאידך — ידען, למדן, דובר שפות ואיש חזון מרחיק ראות, אבשלום פיינברג. נולד בגדרה בשנת 1889 בן לשושלת מיוחסת מחבורת הביל"ויים, שכונה "הצבר הראשון". (התמונה מאתר ויקיפדיה)

אבשלום למד בנוסף למקצועות כמו תנ"ך ועברית, שהיינו מצפים מבן משפחה מיוחסת, גם בוטניקה, ספרות, ערבית ביפו, וצרפתית בצרפת. דגל ברעיון סילוק התורכים מן הארץ ולחם למען רעיון זה. ב-1911 פגש באגרונום אהרן אהרונסון וחייהם נקשרו. עבד בחוותו (בעתלית), לחם במחתרת שהיו שותפים להקמתה (נילי), התארס לאחותו האחת (רבקה) ואהב גם את אחותו האחרת (שרה). והנה בכך סיפורנו.

אך לפני סיפור השיר, הנה עוד כמה פרטים על מותו של אבשלום, האיש והסיפור שהסעירו דמיונות מאז ראשית המאה ה- 20 ועד היום. חברי רשת ניל"י החלו להעביר אל הבריטים מידע הנוגע לתורכים בארץ, אהרונסון אף נסע לאנגליה ואח"כ לקהיר כשכל העת הוא מסתיר את פעילותו המודיעינית בעזרת עבודתו כמומחה חקלאות. כשהגיע לקהיר נותק הקשר בינו לבין פיינברג שהחל מאותו הרגע לנסות ולחבור אל הבריטים במטרה לחדש את הקשר עימם.

בינואר 1917 יצא אבשלום, יחד עם ידידו יוסף לישנסקי, במטרה לחצות את קווי התורכים ולחבור אל המודיעין הבריטי במצרים. ב-20 בינואר נתקלו בבדווים שירו עליהם. פיינברג נהרג, לישנסקי נפצע, ניצל וסיפר את קורותיהם לאהרונסון. במשך שנים ריחף ענן כבד מעל לישנסקי, חשד כי הוא היה זה שהרג את פיינברג בגלל אהבתם המשותפת לשרה אהרונסון. לא אאריך כאן בסיפורה של המחתרת וגילוייה. אזכיר רק את מותה הטראגי של שרה אהרונסון שנתפסה על ידי התורכים, עונתה קשות והצליחה לשלוח יד בנפשה בעזרת אקדח שהסתירה בשירותים בביתה.

סביב פיינברג התהלכו אגדות, אחת כזו סיפרו הבדואים בסיני, ועל פיה צמח דקל מפרי תמר שהיה בכיסו של יהודי שנורה על ידיהם במדבר. רק ב- 1967 לאחר כיבוש סיני במלחמת ששת הימים, גילה החוקר שלמה בן-אלקנה, ליד רפיח את גופתו של אבשלום פיינברג מתחת ל… עץ תמר. אז גם הוכח שסיפורו של לישנסקי היה אמת לאמיתה.

דקל אבשלום, מקום נפילתו של אבשלום פיינברג

ובהקשר לאלף נשיקות, עניינו היום הוא באבשלום פיינברג המאהב והמזמר. ב- 1911 כתב אבשלום מכתב שיהיה כעבור 75 שנים להיט גדול. "אלף נשיקות לך אהובתי, כך גומרים האוהבים את כל כל המכתבים שלאהובותיהם הם כותבים, אלף נשיקות לך אהובתי, כך מתחיל אני את מכתבי אליך…". וכאן מתחיל מסע על גבול האירוטיקה של מערכת נשיקות שמבטיח האוהב לפלג גופה העליון של אהובתו ויכול דמיונו של הקורא להמשיך במסע וכל שידמיין, עלה ודאי גם על דעתו של הכותב הנסער והרומנטי. תלמד על כך שורת הסיום. לאחר שירד מן הראש אל הפנים ואל הצוואר הגיע לנשק את: "השוחה הקטנה שבקצה הצוואר, שם במקום שהשמלה הטפשה והמרשעת מסתירה את הכל…"

הנה המכתב. ממש. בכתב ידו הציורי והמיוחד של אבשלום פיינברג:

אלף נשיקות - בכתב ידו של אבשלום פיינברג

אכן, מכתב שמוסיף מטען שירי, לנו האוהבים בט"ו באב ובכל ימות השנה. אך לא נוכל לסיים מבלי פרט נוסף קטן, אולי שולי, אולי אף רכילותי. אין ספק שאבשלום כתב את המכתב, השאלה היא… למי? אהבתו לרבקה אהרונסון היתה ידועה, הם היו מאורסים חמש שנים ומכתבי אהבה נעו בשני הכיוונים וזכו לחשיפה מאוחרת. אולם, פרשייה נוספת הסעירה את אבשלום. הטלנובלה יכולה היתה להסתיים בפרק שעסק באהבת הגיבור לשתי אחיות, אך לא כך היה הדבר, החיים כרגיל מספקים לנו את הסיפורים הכי חיים. שכן, לא רק שהיתה שרה אחותה של ארוסתו, היא גם היתה… נשואה.

שרה אהרונסון

שרה אהרונסון (התמונה מאתר ויקיפדיה) נישאה בתחילת 1914 ליהודי עשיר ונסעה עמו לתורכיה, לאחר כשנה וחצי אפורה ומשעממת חזרה בגפה לזכרון יעקב. הגיעה לעזור למשפחה אך החליטה שכאן מקומה וכאן נשארה עד מותה הקשה שכבר תואר. אז גם פרחה האהבה האסורה לאבשלום. רבקה אהרונסון שמרה אמונים לארוסה ולא נישאה עד יום מותה בשנת 1981. במרבית המקומות נמצא כתוב שהמכתב נכתב אליה. אולם עופר רגב, חוקר קורות המשפחה והתקופה, חושב אחרת. רגב, עסק רבות בקורותיהם וכתביהם של כל הגיבורים שנזכרו כאן, מכיר לפני ולפנים את הקשרים והיחסים הטעונים, מצא מסמכים וממצאים אותם פרסם בכתבות וספרים.

.

אביא כאן את עיקרי הדברים הלא פשוטים שסיפר לי עופר רגב כשהם מרוככים קמעה, אך גם כך, טעונים למדי. שיחקו כאן כוחות גדולים, נוגעים בכסף רב ובנכסים גדולים. היו זיופים וסיפורים בדויים הקשורים במאבקי ירושה בין האחים במשפחת אהרונסון. וכך סיים עופר רגב את דבריו: "המסמכים היו של רבקה ומשם לומדים כולם את הצד האחד של הסיפור. אני ראיתי את כל חליפת המכתבים. המכתב נכתב לשרה."

* * * * * * * * * * *
את המילים עיבדה מן המכתב מירית שם-אור, הלחן, של צביקה פיק. השיר בביצוע יהורם גאון.

עפר גביש הוא אספן סיפורי זמר. הוא מרצה על השירים ועל סיפוריהם, בדגש על ההיסטוריה של הארץ בעת החדשה, על תנ"ך ועל מועדי ישראל. כל ההרצאות משלבות שירה בציבור. הוא מתאים במיוחד לגילאי 35+, אוהבי זמר, אינטליגנטים. הרצאותיו משרות אוירה ישראלית שורשית, ומעניקות שמחה, התרגשות, וחוויה אינטלקטואלית.